הרקע העובדתי והאישומים
1. הנאשם, עובד ציבור בכיר ברשות המיסים - אגף מכס ומע"מ, עומד לדין בגין עבירות שביצע, על פי הנטען, במסגרת תפקידו כממונה אזורי של
יחידות מע"מ
ת"א 1 ו
ת"א 2. במסגרת תפקידו האמור אחראי היה הנאשם על תכנית העבודה של היחידות האמורות והשגת יעדיהן בתחום גביית המס, האכיפה - בתחום הפלילי ובתחום האזרחי, וביקורת חשבונות. כן, אחראי היה הנאשם על עובדי היחידות, ועל שמירת הקשר עם עוסקים מורשים, שתיקיהם התנהלו ביחידות המע"מ עליהן הופקד, ועם מייצגיהם - עורכי-דין, רואי-חשבון ויועצי-מס .
2. כתב האישום שהוגש נגד הנאשם כולל שלושה אישומים. שנים מהאישומים (האישום הראשון והאישום השלישי) עוסקים בהרשאה שהוענקה לנאשם, במסגרת תפקידו האמור, להידרש ולהשתמש במאגרי המידע והנתונים שבמחשב רשות המסים, לקבל מידע ולדלות נתונים אישיים ועסקיים ביחס לעוסקים המורשים (באמצעות שאילתות) ממערכת שע"מ (שירות עיבודים ממוכן) - מערכת הנתונים של אגף מכס ומע"מ (להלן:
"ההרשאה"
).
3. באישומים האמורים מואשם הנאשם בכך שבמסגרת תפקידו כממונה אזורי ת"א 1 ו-2 הוא עשה שימוש שלא כדין בהרשאה האמורה, ומסר פרטי מידע ונתונים מתוך מערכת שע"מ ביחס לעוסקים שונים, פרטים שהם סודיים וחלה לגביהם חובת סודיות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, למי שאינם מורשים על פי דין לקבל פרטי מידע ונתונים סודיים, כאמור.
באישום הראשון טוענת המאשימה, כי הנאשם קשר קשר עם אדם בשם
גבי אפללו (להלן:
"אפללו"
), למסור לו מידע ונתונים מתיקיהם של עוסקים מורשים השמורים במערכת שע"מ, בניגוד ולמרות חובת הסודיות שחב בה הנאשם לפי חוק מע"מ. במסגרת אותו קשר ומימושו, נאמר בעובדות האישום הראשון, נפגש הנאשם בתאריכים שונים עם אפללו במשרדו, ומסר לו, שלא כדין, ובניגוד לחובת הסודיות הקבועה בסעיף 142 לחוק מע"מ, מידע ונתונים פרטיים ועסקיים מתוך מחשב מע"מ לגבי עשרה עוסקים שונים [מ.מ.; ג.ק.; חברת ס' 82 בע"מ; מ.מנ.; נ.ה.; חברת ב.א. בע"מ (לאביזרי רכב); י.כ.; מ.א.; ד.י. (אטליז); ד.ב.י. (להלן:
"העוסקים"
)] ; זאת, למרות שידע כי אפללו איננו רשאי לקבל מידע ונתונים, כאמור, משום שאינו מייצג את העוסקים הנ"ל, ואיננו יכול להיחשב "מייצגם" בהתאם לקריטריונים שנקבעו לכך בדין. המאשימה טוענת, כי הנאשם עשה שימוש שלא כדין בסמכויות שהוקנו לו בתוקף תפקידו, והפר את האמון שניתן בו כעובד הציבור.
באישום השלישי נטען, כי בתאריך 2.3.05, בניגוד לחובת הסודיות שחב בה, כאמור לעיל, מסר הנאשם לידידו, עו"ד שמואל קליין (להלן:
"עו"ד קליין"
), לפי בקשתו, מידע ונתונים מתוך מחשב מע"מ לגבי העוסק א.ב., ובין השאר, נתונים באשר למחזור מכירותיו, שיעור דיווחיו התקופתיים של העוסק למע"מ, וגובה חובו למע"מ. כל זאת, בידיעה שעוה"ד קליין אינו מייצג את העוסק, אלא מעוניין לפגוע בו. לטענת המאשימה, גם באירוע זה עשה הנאשם שימוש שלא כדין בסמכויות שהוקנו לו בתוקף תפקידו, והפר את האמון שניתן בו כעובד הציבור.
4. בעשותו את המתואר בשני האישומים דלעיל, טוענת המאשימה, הפר הנאשם את חובת הסודיות שחב בה לפי סעיף 142 לחוק מע"מ, ופגע בפרטיותם של העוסקים שאת נתוניהם מסר לאחרים, בלתי מורשים. על כן, מייחסת לו המאשימה באישום הראשון ובאישום השלישי עבירות שעניינן
הפרת סודיות, לפי סעיף 142 לחוק מע"מ, ו
פגיעה בפרטיות, לפי הסעיפים 2(7) ו-5 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן:
"חוק הגנת הפרטיות"
) , וכן, עבירה שעניינה
הפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:
"חוק העונשין"
).
5. אישום נוסף, האישום השני, עוסק בהחזר הוצאות ביטוח הרכב הפרטי של הנאשם. באישום זה נאמר, כי במסגרת תפקידו כעובד מדינה, זכאי היה הנאשם למימון עלות הביטוח השנתי לרכבו (ביטוח חובה וביטוח מקיף, להלן:
"הוצאות הביטוח"
). הנאשם מואשם בכך, שבשנים 2003 ו-2004 הוא ניסה לקבל במרמה מהמדינה (מעסיקתו) מימון, או, החזר הוצאות הביטוח המקיף של רכבו בסכום העולה על פרמיות הביטוח המקיף ששילם בפועל, וזאת, באמצעות פוליסות כוזבות שסיפק לו סוכן הביטוח ליאור אסולין, אותן הגיש הנאשם לחשב השכר במשרדו. עוד טוענת המאשימה, כי בשנת 2005, קיבל הנאשם במרמה המדינה, באמצעות פוליסה כוזבת שהנפיק לו סוכן הביטוח הנ"ל, החזר הוצאות ביטוח בסכום העולה על הפרמיה ששילם לסוכן הביטוח בפועל. בגין אלה, מייחסת המאשימה לנאשם עבירות של
קבלת דבר במרמה ו
ניסיון לקבל דבר במרמה, לפי סעיף 415 וסעיף 25 לחוק העונשין.
6. כתב האישום הוגש במקורו נגד הנאשם ונגד עו"ד קליין. כתום הדיונים הממושכים בטענות מקדמיות ואחרות שהעלו שני הנאשמים (בהן אדון בהמשך), הוצג בחודש ספטמבר 2007 הסדר טיעון לגבי עוה"ד קליין. משפטו הופרד ממשפטו של הנאשם .
הליכי המשפט
טענות מקדמיות ואחרות
7. למן הדיון הראשון זעק הנאשם לחפות מכל אשמה. הוא הביא לקדמת הבמה טענות ומענות בדבר עלילה זדונית שהעלילו עליו אנשים חורשי רעה, מבית ומבחוץ, אשר עוינים אותו; וכן, העלה טענות נוקבות בדבר התעמרותם הזדונית בו של גורמי האכיפה, לרבות, אנשי המודיעין והחקירות במשטרת ישראל ופרקליטים מפרקליטות המדינה. מטעמים אלה ואחרים שיפורטו עתר הנאשם שוב ושוב לביטול כתב האישום, קודם למשפט ואף במהלכו.
8. לבית-המשפט הובהר כבר בראשית המשפט, כי תחילתה של הפרשה נשוא תיק זה במידע שנאסף במאגר המודיעין המשטרתי, מידע אשר ייחס לנאשם (ולמעורבים אחרים ברשות המסים) חשד לקבלת טובות הנאה ונטילת שוחד שלא כדין במסגרת תפקידו האמור. משטרת ישראל ניהלה מאז חודש נובמבר 2004 ועד חודש מרס 2005 חקירה סמויה. זו כללה מעקבים והאזנות סתר לנאשם על פי צווים שיפוטיים (הבקשות לצווי האזנת סתר -
ת/11 עד
ת/18; הצווים
ת/50 ו-
ת/50א'). בשלהי חודש מרס 2005 פתחה היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרת ישראל (יאח"ה) בחקירה גלויה, שהתמקדה והתבססה על תוצרי החקירה הסמויה וחומר שנאסף בידי החוקרים, ובעיקר - הקלטות וידאו ואודיו משיחות טלפון ומפגשים שקיים הנאשם במשרדו עם מעורבים שונים, ביניהם, אפללו ועוה"ד קליין.
9. חומר החקירה בהקשרים שהזכרתי נמסר להגנה, לרבות, תוכנו של חומר ראיות שהיה חסוי, קרי: 12 ידיעות ממאגר המודיעין המשטרתי אשר שימשו מניע לפתיחת החקירה הסמויה. למרות זאת, שבה ההגנה ועתרה לקבל חומר חקירה נוסף שלא נמסר לה, לטענתה, והעלתה סוגיות שונות הקשורות בחומר החקירה ובסוגיות אחרות, בין במסגרת בקשות חוזרות ונשנות לביטול כתב האישום על יסוד הדוקטרינה של "הגנה מן הצדק", לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן:
"החסד"פ"
), בין במסגרת תקיפת חוקיות צווי האזנות הסתר שניתנו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בין במסגרת בקשות לחשיפת ראיות חסויות, ובין במסגרת תקיפת קבילותם של המסמכים שביקשה התביעה להגיש כראיה, בטענה כי הושגו בניגוד לסודיות הקבועה בסעיף 142 לחוק מע"מ.
10. ההליך בתיק נפתח בטענות מקדמיות שהתפצלו לערוצים אחדים, ונמשכו על פני תקופה ארוכה. טענות אחדות שב והעלה הנאשם במהלך המשפט עצמו. מטעמים הקשורים להתנהלות התיק ולהימשכות ההליכים, וכן, ובעיקר, לקשיים שעוררה ההגנה ביחס לקבילות הראיות, ראוי להתייחס ולו בקצרה לטענות אחדות שהעלה הנאשם, ואגע בעיקריות שבהן .
10.1 בעתירתו לביטול כתב האישום, טען הנאשם, כי טוב עושה הייתה הפרקליטות אילולא הגישה את כתב האישום, שכן, נראה בעליל, כי החשדות הראשוניים בעטיים נפתחה החקירה נגדו - חשדות ללקיחת שוחד וטובות הנאה - נגוזו, ואילו המעשים המתוארים בכתב האישום, מעשים שאין הוא מכחיש כשהם לעצמם, בוצעו כולם כדין, במסגרת ובהתאם לסמכויותיו המקצועיות, ואין עמם אשמה פלילית, לא לעניין הפרת הסודיות הקבועה בחוק מע"מ, ולא לענין הפגיעה בפרטיותם של העוסקים. הנאשם טען כי אין במעשיו משום הפרת אמונים כעובד הציבור.
10.2 לתחושת הנאשם, הוא נפל קרבן להתעמרותה של הפרקליטות, אשר באה לידי ביטוי, בין השאר, בהתעקשותה להמשיך בהליך הפלילי נגדו, תחת להמירו בהליך משמעתי בבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה, כפי שמתחייב מסוג העבירות שבכתב האישום, ומהפער בסנקציות הפוטנציאליות - הרשעה בפלילים מזה, והרשעה משמעתית מזה. וכן, ובמיוחד, נוכח העובדה שהפרקליטות ניאותה להעביר את עניינו של עו"ד קליין, שותפו לכתב האישום, לדיון משמעתי במסגרת לשכת עורכי-הדין (במסגרת הסדר טיעון, כאמור).
10.3 עוד הלין הנאשם על אפלייתו לרעה לעומת מעורבים נוספים בפרשה, כגון: אסולין ואפללו, לגביהם נטען כי קשרו עמו קשר, האחד - במסגרת הפרשה המתוארת באישום השני, והאחר - במסגרת הפרשה המתוארת באישום הראשון, וכן, חשוד נוסף בשם יצחק אוזמו, שנחקר בחשדות דומים לאלו שיוחסו לו. למרות מכלול החשדות נגד השלושה, למרות איזכורם של אפללו ואסולין בכתב האישום, הם לא הועמדו לדין.
10.4 הנאשם טען להגנה מן הצדק גם מחמת התנהגות מתעמרת ושערורייתית מצד גורמי האכיפה עוד בשלב החקירה והמעצר, התנהגות שהתבטאה בהפעלת אמצעי חקירה בהיקף עצום, מחוסר הצדקה, לרבות, עיקוב סמוי, האזנות סתר ותצפיות, בדיקת חשבונות בנק שלו ושל מקורביו, ושיגור סוכנים מדיחים במטרה להדיחו לעבור עבירות. מה שחמור יותר, לדעתו, כדי לשכנע את בית-המשפט להתיר את האזנות הסתר, הציגה המשטרה מידע כוזב בידיעה שהוא כוזב. והנה, למרות שבמסגרת החקירה הסמויה הממושכת הופרכו החשדות בדבר שחיתות ולקיחת שוחד, חשדות שהיוו בסיס לפתיחה בחקירה, ולמרות שלא הופקו ממצאים מפלילים, החליטו רשויות החקירה בחודש מרס 2005 לפתוח נגד הנאשם בחקירה גלויה.